פסק-דין בתיק תע"א 4414-10

1.         התובע עבד במוסך במשך כשנתיים. המוסך היה בבעלות הנתבעת מס' 1 (להלן - הנתבעת), שהנתבע מס' 2 הוא אחד מבעלי המניות שלה ומנהלה (להלן - הנתבע). שתי השאלות המרכזיות העומדות לדיון הן האם התובע פוטר מעבודתו במוסך והאם יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים או דמי הבראה לתובע.

2.         הרקע העובדתי

א.         הנתבעת היא חברה המספקת שירותי חשמל לרכב והנתבע הוא מנהלה ובעל 99% ממניותיה (נספח ו' לתצהיר התובע).

ב.         הנתבעת סיפקה שירותי חשמל לרכב עבור מוסך "הילוך שישי" בבאר יעקב (סעיף 20 לתצהיר הנתבע).

ג.          התובע הועסק על ידי הנתבעת מפברואר 02' ועד יום 31.12.03 (נספחים א' וב' לתצהיר התובע). בחודשים ינואר עד אפריל 2004 התובע הועסק על ידי הנתבע באותו מקום (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 16.9.10, שורה 4).

טענות סף - ויתור ושיהוי

3.         לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה משום זו הוגשה כחמש שנים לאחר שהתובע סיים לעבוד במוסך. בנוסף, התובע הציג כתב ויתור (נספח ג' לתצהיר התובע) ויש לתת לו תוקף.

4.         לא מצאנו כי יש ממש בטענת הנתבעים לגבי שיהוי בהגשת התביעה. ראשית, בהתחשב בהוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, לפיהן תקופת ההתיישנות בהליך אזרחי הינה שבע שנים, איננו רואים כל מניעה לדון בתביעה שהוגשה כחמש שנים לאחר תום יחסי העבודה. בנוסף, אנו מקבלים כמהימן את הסברו של התובע לפיו האמין להבטחות הנתבע לפיהן יקבל את כל המגיע לו ומשנואש מהבטחות אלה, השתהה בהגשת התביעה עקב קושי בגיוס מימון ההוצאות הדרושות לכך (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 23-24, עמוד 6, שורות 16-19).

5.         גם דין הטענות לגבי כתב הויתור להדחות. הנתבעים טענו לגבי מסמך זה שלא נערך על ידם (סעיף 25 לתצהיר הנתבע, שורות 4-5). כלומר, לשיטת הנתבעים, המסמך אינו משקף הסכמות שהצדדים הגיעו אליהן. טענת הנתבעים שיש לתת תוקף למסמך שלא חתמו עליו היא דבר והיפוכו ומשום כך יש לדחותה.

נזכיר כי על פי הדין, "הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הינו כי יש ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי  כי העובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן ינתן משקל לחתימת כתב הויתור" (דב"ע נו/3-29 תנובה בע"מ - לוסקי, פד"ע לג 241 (1998)).אף מסיבה זו, אין מקום לקבל את טענות הנתבעים בנושא.

נסיבות הפסקת העבודה

6.         לטענת התובע, לקראת חודש דצמבר 2003 ניתנה לו הודעה על סגירת פעילות הנתבעת בבאר יעקב והנתבע הבטיח לו את תשלום הפיצויים. בפועל, העבודה במוסך נמשכה עד אפריל 2004, כאשר כל אותה עת הנתבע הבטיח לתובע את תשלום הפיצויים.

לטענת הנתבעת, התובע סירב לעבור עם יתר העובדים למוסך ברחובות ובכך למעשה התפטר.

7.         התובע הציג לפנינו מכתב הפסקת עבודה, לפיו עבודתו במוסך תופסק ביום 31.12.03 (נספח א' לתצהיר התובע). הנתבעים טענו שהמסמכים שצורפו לתצהיר התובע - נספחים א' - ג' לתצהיר התובע) הינם מזוייפים. לא הובאה כל ראיה בתמיכה לטענות חמורות אלה. בנוסף, לאחר ששמענו את התובע מעיד בפנינו, התרשמנו כי מדובר באדם שאינו שולט בשפה העברית, כך שאיננו סבורים שניתן לייחס לתובע את כתיבת המסמכים הנ"ל. חיזוק לכך מצאנו בעדות חברו, מר ויקטור מזין, שהעיד שכאשר התובע ביקש להפגש עם הנתבע בנושא תשלום הפיצויים, ביקש שיתלווה אליו על מנת לשמש מתורגמן ולמנוע אי הבנות ביניהם. לא שוכנענו בטענות הנתבעים, כי התובע - עובד שאינו יליד הארץ, שאינו שולט בשפה העברית, זייף שורת מסמכים המנוסחים בלשון מקצועית (מכתב פיטורים, טופס 161 וכתב ויתור).

            התובע הסביר בעדותו את נסיבות קבלת המסמכים לידיו וטען כי את כל המסמכים קיבל ממזכירת הנתבע, בסוף תקופת העבודה (עמוד 2 לפרוטוקול ועמוד 4, שורות 4-6, עמוד 6 שורה 5 ואילך). נדגיש כי עדותו של התובע בפנינו היתה מהימנה ועקבית ואף התרשמנו מכך שבחקירתו הנגדית הקפיד לומר רק את שזכר וציין במפורש כי אינו זוכר את כל הפרטים שנשאל בשל חלוף הזמן.

8.         נוכח קביעתנו לעיל, הגענו למסקנה כי הנתבע אכן מסר לתובע מכתב הפסקת עבודה, לפיו עבודתו במוסך תופסק ביום 31.12.03. בפועל, כפי ששני הצדדים העידו, התובע המשיך לעבוד במוסך עד סוף חודש אפריל 2004, כאשר רק בחודש מאי 2004 המוסך עבר לרחובות.

9.         משהוצג מכתב פיטורים, גם אם בפועל הפסקת העבודה היתה כשלושה חודשים לאחר מכן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים. על פי עדותו המהימנה של התובע, כל העת ממסירת מכתב הפיטורים ועד הפסקת העבודה בפועל, הנתבע הבטיח לתובע את תשלום פיצויי הפיטורים. כלומר, הנתבעים לא התכחשו בזמן אמת לחובתם לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים.

10.        גם אם ניתן היה לראות בשלושת חודשי העבודה האחרונים כביטול של הודעת הפסקת העבודה, העובדה שבתום התקופה, היינו באפריל 2004, המוסך עבר לרחובות תוך שינוי מהותי בתנאי עבודתו של התובע, מהווה אף היא פיטורים של התובע. נבהיר את קביעתנו - 

איננו מקבלים את גרסת הנתבעים, לפיה לא היה כל שינוי בתנאי העבודה בין המוסך בבאר יעקב, בו התובע עבד, ובין המוסך ברחובות. אנו מקבלים את עדות התובע, לפיה מאחר שהוא מתגורר בעיר לוד ומתנייד בתחבורה ציבורית, מדובר בהארכה משמעותית של המרחק מביתו למקום העבודה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 25-32, עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 6-10, עמוד 6 שורות 26-33). בנוסף, אנו מקבלים את עדות התובע לפיה הצעת העבודה ברחובות כללה הפחתה משמעותית בשכר, עליה חזר הנתבע גם לאחר מספר חודשים, כאשר התובע הגיע למוסך ברחובות עם חברו. אז הנתבע הציע לו לשוב לעבוד במוסך בשכר הנופל מזה ששולם לו והבהיר שאם ישוב לעבוד עימו, ישולמו לו פיצויי הפיטורים (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 1-10 ושורות 25-26). כלומר, גם לאחר שחלפו מספר חודשים מניתוק יחסי העבודה, לא היתה הסכמה שהתובע ימשיך בעבודתו באותם תנאים כבעבר.